האם לדעתך חשוב להניח תפילין יום יום




לקישורים נוספים...
הרבי עם תפילין
תפילין בגובה 36,000 רגל
תפילין בבולביה
חב"דניק מניח תפילין
נשיא המדינה שמעון פרס מניח תפילין עם ידידו הרה"ח ר' מאיר זיילר מנחלת הר חב"ד.
קצין מניח תפילין במטוס
ישראל
זוג תפילין
תפילין של בר-מיצווה
לתמונות נוספות...

הכוזרי על התפילין

ראשי >הכוזרי על התפילין
tzvika770

(ו) אמר הכוזרי: ומה הם המעשים הידועים:

(ז) אמר החבר: רק המעשים והחקים החברתיים והשכליים הם הידועים אולם המעשים האלוהיים הנוספים על אלה והמיחדים לאמת אל חי אשר בעבורם הוא מנהיגה אינם ידועים כי אם בבואם מאת האלוה מפרשים ומפרטים גדולה מזאת אף המעשים החברתיים והשכליים אינם ידועים בשלמות כי גם אם נדע כל אחד מהם כשהוא לעצמו אין שעורו ידוע לנו כך ידוע לנו כי ההענקה לעובד והכרת הטובה חובה הן וכי אמון הנפש בצום ובכניעה חובה כי ההונאה מגונה כי מנהג ההפקר עם הנשים מאוס וקרבת הבשר עם אחדות מן השארות מגנה וכי כבוד ההורים חובה וכיוצא באלה אבל שימת הגבולות לכל אלה וקביעת שעור מתאים לכל אדם אינן כי אם לאלוה ית' אולם המעשים האלוהיים אין לשכלנו מבוא אליהם כלל גדולה מזאת השכל מרחיק אותם ואין הוא מקבלם כי אם כמו שאדם חולה מקבל עליו פקדות הרופא ותרופותיו הלא תראה כי המילה עם היותה רחוקה מן ההגיון ועם שאין לה כל מבוא לחקה החברתית קים אותה אברהם בו עצמו על אף קשי הדבר מצד הטבע כי הוא היה אז בן מאה שנה ואף בבניו קים אותה וכך היתה לאות ברית למען ידבק בו ובזרעו הענין האלוהי כמו שאמר האלוה והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך:

(ח) אמר הכוזרי: באמת קבלתם עליכם את המצוה הזאת כראוי וקימתם אותה בתכלית ההשתדלות לברך עליה בהמון רב ובזמון ובהזכרת טעמה וסבתה בברכה וכל אמה אחרת שהשתדלה להדמות אליכם לא עלה בידה כי אם הצער לא ההנאה זו אינה מגיעה כי אם למי שחושב על הסבה אשר בגללה הוא סובל צער זה:

(ט) אמר החבר: וכן בשאר ההדמיות לא יכלה כל אמה להדמות אלינו בשום דבר הלא תראה אותן האמות אשר קבעו לעצמן יום למנוחה במקום שבת כלום יכלו לחקותנו אם לא כאשר תחקינה צורות הצלמים את צורות בני האדם החיים:

(י) אמר הכוזרי: בחשבי על מצבכם ראיתי כי אמנם יש לאלוה סוד בדאגו להשארתכם וכי את השבתות והמועדים שם האלוה בין הסבות החזקות ביותר להשתמרות דמותכם וצביונכם כי האמות היו מחלקות אתכם ביניהן וכובשות אתכם לעבדים להן בעבור בינתכם וזך דעתכם ואף שמות אתכם לאנשי מלחמה לולא הזמנים ההם שאתם שומרים בנאמנות כזאת בהיותם מועדים שנתנו לכם מאת האלוה ובהיות טעמיהם חשובים כל כך זכר למעשה בראשית זכר ליציאת מצרים זכר למתן תורה כל אלה ענינים אלוהיים שנצטויתם לזכרם תמיד ולולא הימים האלה לא היה אחד מכם לובש בגד נקי ולא הייתם מתכנסים למקום אחד לשם קריאה בתורתכם מחמת דכאונכם בארך תקופת שעבודכם ולולא הם שהיו לכם לא הייתם מתענגים יום אחד בכל ימי חייכם עכשו עוברת עליכם בימים אלו ששית ימי חייכם במנוחת הגוף ובמנוחת הנפש מנוחה שאין מלכים יכולים להגיע לשכמותה הואיל ואין דעתם מישבת עליהם ביום מנוחתם שהרי אם יביאם הצרך הקל ביותר לעשות עבודה ולצאת למסע באותו היום יסעו ויעבדו וככה אין נפשם מוצאת לה מנוחה שלמה ולולא הימים האלה היה כל קנינכם עובר לידי אחרים שהרי מזמן הוא להיות שלל למשעבדיכם ונמצא שהוצאתכם על הימים האלה היא רוח לכם בזה ובבא ובהיותה כלה לשם שמים:

(יא) אמר החבר: והנה החסיד משלנו שומר את כל המצוות האלוהיות האלה רצוני לומר מילה ושבתות ומועדים וכל דיניהן שנצטוינו עליהם מאת האלוה מתרחק הוא מן העריות ומן הכלאים בצמחים ובבגדים ובבעלי החיים שומר שמטה ויובל ונזהר מעבודה זרה ומכל התלוי בה וכן הוא נזהר מדרש אחר ידיעת הנעלם אם לא על ידי נבואה או אורים ותמים או החלומות הנאמנים ואינו פונה אל קוסם ומכשף או חובר ומעונן ומנחש מתרחק הוא מן הזיבות והנדות מבעלי חיים טמאים במאכלו ובמגעו ומנגע הצרעת ונזהר מדם ומחלב שהם חלק מאשי יי וזהיר הוא להקריב כל קרבן שיתחייב בו על עברה בשגג ובמזיד וכן כל שיתחיב בו בפדיון בכור ובבכורות ועל כל לדה שתהיה אצלו וכל קרבן ומנחה על זיבות וצרעת הנראות אצלו ומלבד אלה נזהר הוא בחיובי מעשר ראשון ושני ומעשר עני והראיון שלש פעמים בשנה וקרבן פסח לכל דיניו שהוא קרבן ה' וחיב בו כל אזרח בישראל וכן יקים מצוות סכה ולולב ושופר וכך הוא נזהר בכל הכלים שיש בהם צרך מצוה בכלי הקדש הטהורים המשמשים למנחות ולקרבנות הללו ובכל קדשה וטהרה שהוא חיב בהן וכן נזהר הוא מפאה ומערלה ומקדש הלולים כללו של דבר שומר הוא כל שאפשר לו לשמר מן המצוות האלוהיות למען יצדק באמרו לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי נוסף על הנדרים והנדבות והשלמים וכל נזירות שקבל עליו אלה וכיוצא באלה הן המצוות האלוהיות שרבן מוצאות שלמותן בעבודת כהנים

אשר למצוות החברתיות הלא הן לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ברעך וכבוד אב ואם ואהבת לרעך ואהבתם את הגר ולא תכחשו ולא תשקרו וההתרחקות מן הנשך והרבית והזהירות במאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק ועזיבת הלקט העוללות והפאות לעני וכל המצוות הדומות לאלה

אשר למצוות השכליות הלא הן מעין אנכי יי אלהיך ולא יהיה לך ולא תשא ונוסף עליהן האמונה שנתבררה בתורה הזאת כי האלוה ית' צופה ויודע צפוני בני אדם ועל אחת כמה וכמה מעשיהם ואמרותם וכי הוא הגומל להם כמעשיהם הטובים או הרעים וכי עיני ה' משוטטות בכל הארץ

לפי זה אין החסיד עושה מעשה חושב מחשבה או מדבר דבר בלא שיאמין כי יש עין רואה אותו וצופה עליו וגומלת לו על הטוב ועל הרע ופוקדת עליו כל מעות בדבורו ובמעשהו ולכן הוא הולך ויושב כירא וחרד המתביש לעתים ממעשיו כשם שהוא שמח ונהנה ובא להתרוממות הנפש בעשותו את הטוב ובשאתו בעל עבודת האלוה יראה את עצמו כגומל לאלוה על טובתו כללו של דבר מתוך אמונתו מקים החסיד את מאמר חכמינו הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים

רואה הוא כטענה נכונה את דברי דוד הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט ואת כל דברי דוד במזמור ה' חקרתנו ותדע כי בהסתכלו באבריו מוצא הוא את כלם ערוכים בחכמה בהנהגה בסדר ובשעור והוא רואה אותם נשמעים לרצונו גם בשעה שאין הוא יודע כלל מה מהם צריך הוא להניע למשל ברצותו לקום מוצא הוא את כל האברים כעוזרים מציתים שהספיקו להקים את גופו בלא שהרגיש הוא בהם והוא הדין ברצותו לשבת או ללכת או להמצא באחד משאר המצבים ולזה רמז דוד באמרו אתה ידעת שבתי וקומי ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת וגדול מזה ודק ועמק ממנו הוא ענין כלי הדבור אתה מוצא את התינוק מדבר כל שהוא שומע בלי אשר ידע באיזה אבר ובאיזה שריר ובאיזה עצב עליו לדבר וכן כלי הנשימה לגבי נעימות השיר כי האדם בשירו משתמש בכלים אלו ומכונם בלי אשר ידע איככה יעשה זאת כאלו יוצרם הממציאם לו מעמידם לשרותו בכל רגע שהוא צריך להם ואמנם הענין כזה הוא או דומה לזה כי דבר שבבריאה אינו דומה לדבר שבמלאכה שבעל המלאכה עושה הרחים למשל אף אם יעזב אותם וילך לו יוסיפו הרחים לעשות את המעשה אשר לו נועדו ואלו הבורא בורא כל האברים ומיחד להם כחות הוא גם המפעיל כחות אלה בכל הרף עין ואלו סלק מהם השגחתו והנהגתו לרגע אחד אלו נתן לנו לציר אפשרות כזאת לעצמנו כי אז אבד העולם כלו

וכשיציר החסיד לעצמו כל זה בכל תנועותיו איך לא ייחס את מקורן לבורא אשר בראן בראשונה והעוזרן עזרה מתמדת בהשלמתן כך יראה עצמו תמיד כאלו השכינה עמו והמלאכים מתחברים אליו אמנם לפי שעה רק בכח אך כשיתחזק בחסידות וימצא במקום הראוי שתשרה בו השכינה יתחברו אליו המלאכים בפעל ויראם עין בעין שזוהי מדרגה אחת מתחת למדרגת הנבואה (בדרך זו היו טובי החכמים שבבית שני רואים צורות ושומעים בת קול והיא מדרגת החסידים אשר למעלה ממנה רק מדרגת הנביאים) החסיד נותן אפוא כבוד לענין האלוהי הנמצא עמו כדרך שהעבד מחיב לתת כבוד לאדוניו שהרי האלוה בראו והיטיב עמו ומשגיח עליו לתת לו שכר וענש אל יפלא אפוא בעיניך מה שהחסיד אומר לפני הכנסו למקום המיחד לעשות צרכיו התכבדו מכבדים על צד דרך ארץ בפני השכינה ואחר צאתו משם הוא מודה בברכת אשר יצר את האדם בחכמה אכן כמה גדולה ברכה זו לפי תכנה וכמה מתקנות מלותיה לכל מי שמתבונן בה בעין אמת פותחת היא במלה בחכמה וחותמת במילים רופא כל בשר ומפליא לעשות להורות על הפלא המיחד לבעלי החיים שברא להם האלוה כח הדוחה וכח המחזיק והכונה כאן לכל בעלי החיים כאמור בחתימת הברכה כל בשר

וכן קושר החסיד את מחשבתו בענין האלוהי על ידי אותות שונים הלא הם המצוות שמקצתן פרשו בתורה שבכתב ומקצתן בתורה שבעל פה כך הוא מניח תפילין במקום מסים בראש שהוא מקום המחשבה והזכרון וממשיך מהן רצועה המגיעה עד ידו כדי שיראה אותה בכל שעה וכן הוא מניח תפלין של יד כנגד הלב מקור הכחות וכך הוא נושא ציצת לבל יטרידוהו חושיו בעניני העולם השפל וכמו שאמר הכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר לתפלין כתוב בהן דבר יחוד השם ודבר שכר וענש ונאמר עליהן כי הן זכר ליציאת מצרים שהיא ראיה שאין לדחותה על היות לענין האלוהי התחברות בנבראים והשגחה עליהם וידיעה במעשיהם

ושוב כל הנאה חושית שהחסיד נהנה זוכר הוא לברך את האלוה עליה ונמסר לנו בקבלה כי השעור הקטן ביותר שבו אדם מישראל יוצא ידי חובתו בתשבחות לאלוה הוא מאה ברכות בכל יום לא פחות מזה מהן הברכות הידועות מסדר תפלותינו ואחריהן ישתדל להשלים את המספר על ידי ברכות הנהנין על דברים שבריח ושבאכל שבשמיעה ושבראיה וככל אשר יוסיף ברכות יוסיף קרבה אל האלוה וכמו שאמר דוד פי יספר צדקתך כל היום תהלתך כי לא ידעתי ספרות רצונו לומר אין מספר הברכות יכול להקיף את שבחך אבל אני מקבלו עלי לכל יום מימי חיי ולא אגרע ממנו לעולם

והנה אין ספק בדבר שהאהבה לאלוה והיראה מפניו נכנסות בנפש האדם על ידי קיום המצוות האלה ובתנאי שיקימן לפי השעור שנתנה בהן התורה לבל תביאהו השמחה בשבתות וימים טובים למדרגה שאליה מביאים השחוק והתאוות והבטלה ולבטול תפלה בזמנה כמצווה עלינו ולבל תביאהו היראה להתיאשות מן המחילה והסליחה שעל ידי כך ישאר האדם בפחד לכל ימי חייו ויעבר על מצות השמחה בחלקו שנצטוינו עליה במאמר ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ועל ידי זה ימעט השבח שעליו לשבח על טובת האלוה כי השבח הולך אחר השמחה ואז יתקים בו מה שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת את איביך וגו' וכדי שלא תביאנו הקנאה בקיום מצות הוכח תוכיח את עמיתך ובהתנצחות עם חבריו בחכמות לידי כעס ונטירת איבה שעל ידי זה תטרד נפשו ולא תהיה זכה בעתות התפלה

ואחר כך יישב בלבו את ענין צדוק הדין למען יהיה לו למגן ולמחסה מן הפגעים והצרות המתרחשים בעולם הזה וכן תישב בנפשו מדת צדקו של הבורא בכל בעלי החיים אותם הוא מכלכל ומנהיג בחכמה שדעת אנוש משיגה לא את פרטיה כי אם את כללה עד כמה שאנו רואים מה מתקנת יצירת בעלי החיים ומה נשגבות הפלאות הכלולות בה המורות על כונת חכם רוצה יודע ויכול כי לקטן ולגדול שבהם התקין הבורא כל מה שהם זקוקים לו בחושים פנימיים וחיצוניים ובמזגי רוחות החיים ובאברים בעשותו להם כלים מכונים מתאימים למזגי הרוחות לארנבת ולאילה כלי בריחה ומדת מרך ולצבועים מדת הגבורה וכלי הדריסה והטריפה הרי שאם יחשב אדם בבריאת האברים ותועלותם וביחסם אל מזגי הרוחות ימצא בהן אזון צודק וסדר חכם שלא ישאירו בלבו ספק כל שהוא בצדקו של הבורא ואם יבוא שטן הסברה להקשות לפניו על כך מן העול הנעשה לארנבת באשר היא מאכל לצבוע כזבוב לעכביש ישיב לו השכל ויגער בו באמרו כיצד איחס את העול לחכם שנתברר לי צדקו ושאינו צריך לעול אלו היה ציד הארנבת על ידי הצבוע וציד הזבוב על ידי העכביש דבר שבמקרה הייתי מאמין שהכל מקרה אולם הרי אני רואה כי החכם הצדיק המנהיג נתן לאריה גבורה ויכלת והתקין לו כלי הציד שנים וצפרנים וכן שם בעכביש את רוח התחבולה לעשות לו את אריגתו כלבוש בלי שלמד זאת העכביש למען יארג רשתות לזבוב ועשה לו כלים הראויים למלאכה זו וזמן לו את הזבוב למחיה ולכלכלה כשם שזמן לרבים מדגי הים דגים אחרים למזון מה אמר אפוא אם לא כי כל זה בא מחכמה שאין אני משיג אותה אין לי כי אם להצדיק את מי שנקרא הצור תמים פעלו

ומי שנתישב כל זה בדעתו יגיע למדרגה המספרת על נחום איש גם זו אשר על כל צרה שהיתה באה עליו היה אומר גם זו לטובה ויחיה חיי נחת תמיד כי תקלנה בעיניו הצרות ויתכן כי ישמח בהן בהרגישו כי חטא שהיה עליו נתכפר בכך כאשר ירגיש אדם הפורע חובו כי הוקל לו והוא שמח בזה וישמח לשכר ולגמול הצפונם לו ויקנה לבני אדם מתוך שמחה את ההדרכה לעמידה בסבל ולהצדקת האלוה וישמח על התהלה והתפארת היוצאת לו מזה

כל זה על יחס החסיד אל צרותיו הפרטיות אולם כך ינהג גם בצרות הכלל כי בהעלות בלבולי הסברה על לבו את ארך הגלות ואת פזור האמה ואת הדלדול וההתמעטות אליהם הגיעה יתנחם תחלה בצדוק הדין כמו שאמרתי ואחר כך בנכיון ענש העוונות ואחר כך בשכר ובגמול הצפונים לעולם הבא ובהדבקות בענין האלוהי בעולם הזה ואם יביאהו השטן לידי יאוש באמרו התחיינה העצמות האלה כי מאד נמחה רשמנו בין הגוים וזכרנו נשכח כמה שנאמר יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו יחשב על נס יציאת מצרים ועל כל מה שנאמר בכמה מעלות טובות למקום עלינו ואז לא יפלא בעיניו איך נשוב לקדמתנו אף כאשר לא יותר מאתנו כי אם איש אחד וכמה שנאמר אל תיראי תולעת יעקב כי מה הנותר מן האדם לאחר שהיה לתולעת בקברו:

(יב) אמר הכוזרי: איש אשר כזה יחיה חיים ערבים בגלות ואת פרי אמונתו יאכל בזה ובבא אולם מי שנושא על הגלות שלא ברצון מפסיד כמעט כל שכרו בשני העולמות:

(יג) אמר החבר: ומה שמרבה נעימות בחיי החסיד ומחזקה ומוסיף הנאה על הנאתו הוא חובת הברכות שהוא חיב לברך על כל מה שהוא מוצא בעולם ועל כל המוצא אותו בעולם:

(יד) אמר הכוזרי: היתכן הדבר והרי הברכות טרחה נוספת הן:

(טו) אמר החבר: האין האדם השלם ראוי לכך שיאמר עליו כי הוא מרגיש בהנאה שבמאכלו ובמשתהו יותר מן הילד או מן הבהמה כשם שלבהמה ראוי ליחס את ההנאה יותר מאשר לצמח אם כי הצמח מקבל מזון בכל עת:

(טז) אמר הכוזרי: אמנם כן בגלל היתרון שיש לו לאדם בתחושה ובהכרה בשעת ההנאה כי השכור אשר בשעת שכרותו הובאו לפניו כל הדברים שהוא מתאוה אליהם ואכל ושתה ושמע נגונים ונמצא בחברת רעיו וחשוקתו מחבקתו אלו ספר לו על כל זה לאחר שנתפכח היה מצטער על כך והיה חושב כל זה להפסד ולא לשכר הואיל וההנאות ההן לא באו לידו כשהוא במצב של הכרה מלאה ותחושה שלמה:

(יז) אמר החבר: לעומת זה ההכנה להנאה וההבחנה בה והמחשבה אל העדרה לפני בואה כל אלה כופלות את ההנאה וזוהי אחת מתועלות הברכות לכל מי שקבל עליו לקימן בכונה ובשלמות כי הן מביאות לנפש האדם את ההבחנה במין ההנאה ומולידות את ההרגשה בצרך להודות עליה למי שנתנה לאחר שהיה האדם חושש להעדרה ואז תגדל השמחה על הנאה זו כך אתה מברך שהחינו וקימנו שהרי אתה רואה את עצמך מזמן למות ונמצאת מודה על היותך חי עוד ורואה זאת כזכיה ויקל בעיניך החלי ואף המות בבואו בזמנו כי בעשותך חשבון נפשך מצאת כי ממשאך ומתנך עם אלהיך יצאת ברוח שהרי לפי טבעך ראוי אתה כי יעדר כל טוב ממך כי עפר אתה אך האלוה היטיב עמך ונתן לך חיים והנאה ועל אלה אתה מודה ובבוא השעה כי יטלם ממך תודה ותאמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך וכך תמצא נהנה כל ימי חייך ומי שלא קבל עליו דרך זו חשב את הנאתו לא להנאה אנושית כי אם להנאה בהמית בדומה להנאת השכור שהזכרנו למעלה

ככה יחשב החסיד על תכן כל ברכה (מברכות התפלה) ויברר לעצמו מה כונתה ומה קשור בה כך יציר לעצמו בברכת יוצר המאורות את סדר העולם העליון ואת עצם גרמי השמים וגדל תועלתם ויחשב כי עם היותם עצומים בעינינו מפאת התועלת הגדולה שאנו מוצאים בהם אינם אצל בוראם כי אם כקטן שברמשים ראיה לדבר היות חכמת הבורא והנהגתו המתגלות ביצירת הנמלה והדבורה לא קטנות מחכמתו והנהגתו בשמש ובגלגלה כמו שאמרתי גדולה מזאת רשם ההשגחה והחכמה האלוהית דק יותר ונפלא יותר בנמלה ובדבורה אשר עם היותן קטנות כל כך נתנו להן כחות כאלה וכלים כאלה והחסיד חושב על זאת למען לא יהיו מאורות השמים עצומים יותר מדי בעיניו עד שיפתהו השטן לקבל במקצת את דעת האנשים המאמינים ברוחות הכוכבים ולדמות בנפשו כי הללו מזיקים ומועילים מצד עצמם ויהיה זה מעין מה שנאמר אם אראה אור כי יהל וגו' ויפת בסתר לבי וגו' והאמת היא כי אין הכוכבים מועילים ולא מזיקים כי אם מצד איכותם ודמים הם בזה לרוח ולאש

וכן בברכת אהבת עולם מכון החסיד כי הענין האלוהי דבק בעדה המוכנת לקבלו כהדבק האור במראה הזכה וכי התורה נתנה לנו מאת האלוה בעלות רצון לפניו כי תגלה מלכותו בארץ כשם שהיא נגלית בשמים וכי החכמה האלוהית חיבה כי יברא האלוה בארץ לא מלאכים כי אם בני אדם מזרע ודם שיתנגשו בהם כחות טבע שונים ותתנצחנה בתוכם מדות שונות לפי התמורות אשר בעלית המזלות ובירידתם (כמו שנתבאר הדבר בספר יצירה) אך בהיות בני אדם יחידים או צבור בעלי מזג זך יחול עליהם האור האלוהי ותבוא ההשגחה האלוהית עליהם בדרכים נפלאים ומפלאים היוצאים מן הכלל של סדר העולם הטבעי ודבר זה מאת האלוה אנו מכנים בשם אהבה ושמחה

והנה הענין האלוהי לא מצא לו אחרי המאורות והגלגלים מקבלים עושי דברו ודבקים בסדר אשר נצטוו עליו כי אם בין חסידי בני אדם ואלה היו מועטים למן אדם ועד יעקב ורק אחרי יעקב היו היחידים לקהל ואז חל על קהל זה הענין האלוהי מאהבה להיות להם לאלהים ומשה סדר קהל זה במדבר כסדר גלגלי השמים ארבעה דגלים כנגד ארבעת רבעי השמים ושנים עשר שבט כנגד שנים עשר מזלות ומחנה הלוים בתוך המחנות כמו שכתוב בספר יצירה והיכל קדש מכון באמצע והאלהים נושא את כלם כל זה מורה על אהבה ועל זה ישבח החסיד את אלהיו

אחרי שתי הברכות הללו מקבל עליו החסיד על מלכות שמים ואחרי זה על תורה באמרו אחרי קריאת שמע ברכת אמת ויציב הכוללת ענינים המחיבים את קבלת על התורה כי לאחר שנתבררו לו כל הדברים שהזכרנו והבינם והכירם כאלו אסור אסר על נפשו והעיד עדים כי מקבלם הוא עליו כשם שקבלום אבותיו לפניו וכי כך יקבלום בניו עד עולמי עד וכן הוא אומר בהמשך הדברים על אבותינו ועלינו ועל בנינו ועל דורותינו דבר טוב וקים חק ולא יעבר

אחרי זה יסדר לו החסיד את העקרים אשר בהם תשלם האמונה היהודית והם ההודאה ברבונות האלוה ית' ובקדמותו בהשגחה שהשגיח על האבות ובהיותו נותן התורה וכראיה על כל אלה יזכיר בחתימת הברכה את יציאת מצרים אמת שאתה ה' אלהינו אמת מעולם הוא שמך ועזרת אבותינו (אשרי איש שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים על לבו) ואמת ממצרים גאלתנו אדם המודה בכל אלה מתוך הכרה גמורה הוא ישראל אמתי ומתר לו לצפות להדבקות בענין האלוהי הדבק רק בבני ישראל מבין כל האמות איש כזה ראוי לעמד בתפלה לפני השכינה הוא ישאל ויענה

וצריך המתפלל שיסמך גאלה לתפלה בתכלית זריזות ושמחה כמו שהזכרנו

ובעמדו להתפלל לפי התנאים שהזכרנו למעלה פותח החסיד בברכות הכוללות את כל ישראל כי התפלה והתחנה על הענינים הפרטיים הן מן הבקשות שברשות ונקבע להן מקום לכל הרוצה בהן בברכת שומע תפלה

(וקודמות לברכות הבקשה ברכות השבח)

בברכה הראשונה הנקראת אבות יזכיר המתפלל את מעלת האבות וישים אל לבו כי הברית אשר נתנה להם מאת האלוה קימת לעד ולא תופר כאמרו ומביא גואל לבני בנים

בברכה השניה הנקראת גבורות יכון המתפלל כי לאלוה בעולם הזה ממשלה מתמדת לא כמו שיחשבו חכמי הטבע כי העולם יסודו בטבעים הידועים מן הנסיון ויחשב כי האלוה מחיה מתים בעת שיעלה רצון לפניו אם כי דבר זה רחוק מן ההקש ההגיוני של חכמי הטבע וכן יחשוב כי האלוה משיב הרוח ומוריד הגשם וכדומה ומתיר אסורים ושאר התארים הכל לפי רצונו כל אלה דברים שנתאמתו בקורות בני ישראל

ואחרי ברכות אבות וגבורות בהן יתאר האלוה כמתחבר עם העולם הגשמי הזה בא החסיד לרומם את האלוה ולקדשהו בהכריזו כי נשא הוא האלוה משידבק ויתקשר בו תאר מן התארים הגשמיים ואת זה מביע החסיד בברכת קדשת השם היא ברכת אתה קדוש בה הוא מכון לכל תארי הרוממות והקדשה בהם תארו הפילוסופים את האלוה לאחר שעל גדלת האלוה ועל רבונותו כבר הכריז בברכות אבות וגבורות בהן התברר לנו כי יש לנו מלך ומצוה בלעדי זאת היינו מתבלבלים מדברי הפילוסופים ומאמיני הקדמות ולכן חובה עלינו להקדים ברכות אבות וגבורות לברכת קדשת השם

אחרי ברכות השבח יפתח החסיד בברכות בקשה על צרכי כל ישראל ועל צרכי עצמו בכללם ולא יתכן לבקש בקשות פרטיות כי אם בברכה המיחדת לכך כי אין תפלה נענית כי אם בהיותה תפלת צבור או תפלה בצבור או תפלת יחיד השקול כנגד כל הצבור ואנו אין לנו יחידים כאלה בדורנו:

(יח) אמר הכוזרי: ולמה לנו כל זה האין טוב לו לאדם כי יתבודד בתפלתו למען תהיה נפשו זכה יותר ומחשבתו פנויה יותר:

(יט) אמר החבר: לא כן תפלת הצבור יתרון בה מכמה בחינות ראשית הצבור אינו מתפלל על מה שיש בו משום רעה ליחידים והיחיד יתכן כי יתפלל על מה שיש בו משום רעה ליחידים אחרים כמו שיתכן כי אחדים מן היחידים ההם יתפללו על מה שיש בו משום רעה ליחיד זה אולם אחד התנאים בהם תכשר התפלה להתקבל הוא שתהיה זאת תפלה על מה שמביא תועלת לעולם ולא על מה שגורם לו נזק בכל דרך שהוא שנית לעתים רחוקות מאד תשלם תפלת היחיד בלא פגם הבא בשוגג או במזיד ולכן נקבע אצלנו כי יתפלל היחיד תפילה בצבור ואף יתפלל עד כמה שהדבר בידו בצבור שאינו פחות מעשרה למען ישלם על ידי אחדים מצבור זה מה שהחסר על ידי האחרים בשוגג או במזיד וכך תצא מבין כלם תפלה שלמה בכונה זכה ותחול הברכה על הכל ויהיה לכל אחד מן היחידים חלק בה

כי פעלת הענין האלוהי דומה לפעלת המטר המרוה ארץ מן הארצות שעה שיושביה זכאים לו ויתכן כי תכלל ארץ זו גם יחידים אחרים אשר אינם זכאים לו ותהיה גם להם הצלחה בזכות הרב ולהפך יש אשר יכלא הגשם מאחת הארצות בהיות רב יושביה בלתי זכאים לו ויתכן כי ימצאו בה יחידים הזכאים לו ואינו נמנע מהם כי אם מחמת הרב אלה הם משפטי האלוה ית' בעולם הזה אולם גם ליחידים ההם שמור אתו גמול בעולם הבא ויתכן כי עוד בעולם הזה יתן להם תמורה טובה ויגמל להם חסד מה שיצינם לטובה בין שכניהם אך מעטים הם האנשים אשר ינצלו מן הענש על צבור שלם

והמתפלל אך ורק בעדו דומה לאדם שבשעת סכנה למדינה יסתפק בתקון ביתו הוא ואינו רוצה להשתתף עם אנשי המדינה בתקון חומותיהם אדם כזה הוצאתו מרבה וסכנתו מתמדת ואלו האיש המשתתף עם הצבור הוצאתו מועטת ובטחונו מרבה כי את אשר לא הספיק האחד לעשות בא האחר ומשלימו וכך תעמד המדינה על השלמות הגדולה ביותר האפשרית לה וכל אנשיה יהיו נהנים מברכותיה על ידי הוצאה מועטת והכל לפי החק ומתוך הסכמה כך קורא אפלטון את ההוצאה לפי החק השתתפות החלק בכל ומשעה שהיחיד מתעלם מהיותו חלק בכל זאת אומרת מחובתו לעבד למען תקון הצבור שהוא חלק ממנו ומחליט לחסך תועלתו לו לעצמו חוטא הוא לכלל וביותר לנפשו כי היחיד בקרב הצבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף שכן אלו היתה הזרוע מונעת את דמה בשעה שיש צרך בהקזתו היה הגוף כלה והזרוע כלה עמו אכן ראוי לו ליחיד לסבל אף את מר המות למען הצלת הכלל אך לפחות צריך היחיד לחשב על חלקו בכלל למען יתן תמיד חלקו ולא יתעלם ממנו אולם הואיל ודבר זה אין ללמדו מן ההקש קבע האלוה את כל דיניו המעשרות והמתנות והקרבנות ודומיהם הם חלק הכלל בקנינים ובמעשים השבתות והמועדים והשמטות והיובלים וכיוצא בהם ובדבורים התפלות והברכות והתשבחות ובמדות האהבה והיראה והשמחה

מבין הבקשות יש להזכיר ראשונה את הבקשה על השכל והתבונה בעבודת האלוה כי בהם יגיע האדם להתקרבות אל אלהיו לכן הקדימו בתפלתנו ברכת אתה חונן לזו שאחריה הקשורה בה רצוני לומר לברכת הרוצה בתשובה כדי שתהיינה החכמה והדעת והבינה נתונות לתורה ולעבודה כאמרו השיבנו אבינו לתורתך (וקרבינו מלכנו לעבודתך) ולפי שאי אפשר לאדם בלא חטא צריך הוא לבקש מחילה על החטא שחטא במחשבה ובמעשה היא הבקשה שבברכת חנון ומרבה לסלח ונסמכה לבקשה זו בקשה על תולדת הסליחה והאות עליה והיא הגאלה מן העני בו אנו נתונים כיום ברכה הפותחת בראה נא בענינו וריבה ריבנו וחותמת בגואל ישראל אחרי כן באות הבקשה על בריאות הגוף והנפש (בברכת רופא חולים) והבקשה על מתן המזון אשר בו ישמרו כחותם בברכת השנים אחריהן באה הבקשה על קבוץ הגלויות בברכת מקבץ נדחי עמו בית ישראל וסומכים לזו את הבקשה על נצחון הצדק והשבת המשפט על מכונו בברכה שבה אנו אומרים ומלך עלינו אתה לבדך אחרי זה מבקשים על בעור הסיגים וכלוי הקוצים מקרב בני ישראל בברכת המינים וסמוך לזה מתפללים על שמירת אנשי הסגלה הטהורים בברכת על הצדיקים אחרי כן מתפללים על השיבה לירושלים ועל היות ירושלים שנית משכן לענין האלוהי ולבקשה זו נסמכה הבקשה על משיח בן דוד ובזאת מסתימות הבקשות על עניני העולם הזה כעת באה הבקשה להשמעות התפלה בברכת שומע תפלה ובסמוך לזו הבקשה על הראות השכינה אלינו עין בעין כאשר נגלתה לנביאים ולחסידים וליוצאי מצרים בברכת ותחזינה ענינו החותמת במלים המחזיר שכינתו לציון במקום זה יציר החסיד לעצמו את השכינה כאלו יראנה בעיניו וישתחוה לה כדרך שהשתחוו בני ישראל במדבר בהגלות השכינה לעיניהם הלא היא כריעת מודים בברכת הודיה הכוללת עם ההכרה בטובת האלוה גם את ההודאה עליה ואחרי זו יברך ברכת עושה שלום שהיא חתימת הכל כדי שתהיה יציאתו מעם פני השכינה ופרידתו ממנה בשלום:


הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

רפלקסולוג (70)
נועה (40)