האם לדעתך חשוב להניח תפילין יום יום




לקישורים נוספים...
ישראל
נשיא המדינה שמעון פרס מניח תפילין עם ידידו הרה"ח ר' מאיר זיילר מנחלת הר חב"ד.
קצין מניח תפילין במטוס
זוג תפילין
תפילין של בר-מיצווה
הרבי עם תפילין
תפילין בגובה 36,000 רגל
חב"דניק מניח תפילין
תפילין בבולביה
לתמונות נוספות...

קשר של תפלין / דעה

ראשי >חב"ד ותפילין>קשר של תפלין / דעה
tzvika770
קשר של תפלין / דעה
ההתקשרות לרבי אינה יכולה להיות התקשרות של "סוכה", זו לא התקשרות של פעם בשנה, היא גם לא יכולה להיות התקשרות של "ציצית" – שהדבר תלוי ברצוני, ההתקשרות לרבי היא התקשרות, "וקשרתם", של "תפילין" * א.ב חרמש * עלה במחשבה


זכיתי בזכות שלא רבים זכו לה. זכיתי והרבי אמר שיחה מיוחדת לרגל חגיגת בר-המצווה שלי, ואף הגיה אותה. שיחה העוסקת במעלת מצוות תפילין.

*

הגעתי עם אבי שיחי' לניו יורק לקראת חגיגת הבר מצווה שלי, שנחוגה אצל הרבי. חגיגת בר-המצווה התקיימה ביום חמישי, ח' בשבט, ואנו הגענו לניו יורק כשבוע קודם לכן. באותם השנים, לפני יותר מעשרים שנה, לא היה זה דבר שבשגרה להגיע לרבי לקראת הבר-מצווה.

באותם ימים הרבי דיבר אודות מבצע הדפסת התניא'ס בכל עיר ומושב בני ישראל בארץ ובעולם, ואבי – כמנהל קה"ת בארץ הקודש - עסק בזה בארה"ק, ובהגיענו לניו יורק הוא הביא איתו לרבי טו"ב ספרי תניא שהודפסו בימים האחרונים, בשבעה-עשר ערים בארץ.

שבת פרשת בא, ג' שבט ה'תשד"מ. בשבת זו לא היתה אמורה להיות התוועדות עם הרבי. השבת שלפניה היתה שבת מברכים החודש שבט, בה הרבי התוועד, כבכל שבת מברכים. השבת שלאחריה – היתה זו שבת יו"ד שבט, ובשבת זו, לא היה "מתוכנן" פארבריינגען.

שבת קודש, השעה 10:00 בבוקר, הרבי יורד לתפלת שחרית לזאל הגדול. מזכירו של הרבי, הרב גרונר, עומד ליד עמוד הברזל במזרח 770, וכשהרבי חלף לידו בדרכו למקומו במזרח ביהכנ"ס, הוא סימן לו בראשו כאומר "תהיה התוועדות".

התרגשות חלפה בקהל, רחש-לחש מפה לאוזן, השמועה עברה כברק מקצה האולם לקצהו: "יש פארבריינגען"...

בשעה 1:30 הרבי נכנס להתוועדות, ובדבריו הוא הסביר מדוע מתקיימת התוועדות בשבת זו, למרות שלכאורה אין סיבה מיוחדת.

הרבי מנה כמה סיבות וביניהן הוא אמר: היות והגיעו "אורחים חשובים וואס האבן מיט זיך מיט-געבראכט [=שהביאו איתם] די אורחים הכי חשובים – את ספרי התניא.. והשתדלו בזה ביגיעה רבה, בממונם ובגופם ובוודאי בנשמתם, והצליחו בזה בכמות ובאיכות למעלה מן המשוער...".

ולאחר מכן הרבי ביאר את שיעור החומש של יום זה, "שביעי" של פרשת בא, המדבר בפרשת תפילין, "פרשת קדש", ופרשת "והיה כי יביאך", וקישר זאת לספר התניא.

תוכן הדברים בקצרה: היסוד של כל תורת החסידות, כל דברי רבותינו נשיאנו – הוא ספר התניא. התמצית של ספר התניא – הוא ב"שער בלאט" של הספר, "מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד, בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י".

"הדבר" – הכוונה היא על קיום כל המצוות, כפי שנאמר בתורה קודם לכן: "כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא",  אלא קרוב אליך "הדבר" הזה, הוא קרוב אל האדם בכל שלושת לבושי הנפש, "בפיך ובלבבך לעשותו" - בדיבור, במחשבה ובעשיה.

את המצוות יש לקיים בכל שלושת הלבושים. ולכן, ישנם מצוות שעיקרם הוא בעשיה, ישנם שעיקרם בדיבור, וישנם שעיקר קיומם הוא במחשבה (כגון אהבת ויראת ה', אהבת ישראל).

אולם לאמיתו של דבר – כל מצווה כוללת בתוכה את כל שלושת הלבושים הללו, בכל מצווה יש את חלק העשיה הגשמית שלה (לעשותו), ישנה אמירת ברכה על עשיית המצווה (בפיך), וישנה כוונת המצווה (בלבבך). כך שכל מצווה היא "בפיך ובלבבך לעשותו".

אך למרות זאת – ניתן לחלק בין עיקר המצווה, שזו העשיה הגשמית, שבלעדיה לא היה קיום המצווה, לבין ההידור והתוספת עליה, שבלעדיה המצווה אמנם כגוף ללא נשמה, אך המצווה התקיימה כתיקונה. כך שאין הדגשה בכל מצווה על קיומה בכל שלושת הלבושים.

לעומת כל המצוות, ישנן שלש מצוות בהם מודגש הן ה"בפיך", הן ה"בלבבך", והן ה"לעשותו". מצוות שלשם קיומם המלא, מחויבים לקיימם בכל שלושת הלבושים, והם כולם חלק מעשיית המצוה, ובאם חסרה כוונת המצווה – חסר בקיומה הגשמי. והן: סוכה, ציצית ותפילין. בשלושת המצוות הללו כותב הטור באורח חיים: ויכוין בהתעטפו... ויכוין בהנחתן... וכן במצוות סוכה. כוונת המצווה היא חלק מהעשיה, ובלעדיה – אין המצווה שלמה.

והטעם הוא, כפי שהרבי מצטט את דברי הב"ח, כי בשלושת המצוות הללו התורה מדגישה שיש לקיים אותם מתוך כוונה ומתוך מטרה מסוימת, התורה מדגישה את סיבת קיום המצווה: סוכה – "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י". ציצית – "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי", ותפילין – "למען תהיה תורת ה' בפיך".

כל מצווה מהן צריך לקיים אותה "למען" המטרה שהתורה מגדירה לה, ובאם חסר בכוונת המצווה, חסר בקיום המצווה עצמה. וכלשונו של הב"ח: "לא קיים המצווה כתיקונה אם לא יכוין אותה הכוונה".

כך שבשלושת מצוות אלו – מודגש כיצד "הדבר" בא לידי ביטוי בכל שלושת הפרטים של "בפיך ובלבבך לעשותו".

אך למרות הדמיון שבין שלושת המצוות הללו – הרבי ממשיך ומחדד – הדבר בא לידי הדגשה במצות תפילין, יותר מאשר בשתיים האחרות. זאת משום שמצוות סוכה – היא מצווה חד-שנתית, יש לקיימה רק שבעה ימים בשנה. מצוות ציצית – זו חובת הבגד, ולא חובת האדם. אדם יכול לילך כל ימיו בבגד שאינו בן ארבע-כנפות ולא יתחייב במצוות ציצית. לעומת זאת מצוות תפילין – זו חובת האדם בכל יום ויום מימות השנה.

הבדל נוסף: סוכה – היא מעין בית, היא "מקיף הרחוק". ציצית – היא בגד ולבוש, אמנם יותר קרוב לאדם מאשר בית, אך הוא עדיין "מקיף", "מקיף הקרוב". לעומת זאת התפילין – הם שעבוד הלב והמח, בפנימיות האדם.

והרבי מסכם את השיחה, שתורת החסידות, ספר התניא, תובעת מהאדם שכל המצוות יהיו חדורים "בפיך ובלבבך לעשותו" – כמו מצוות התפילין, "הוקשה כל התורה כולה לתפילין", וקיום המצוות אמור לחדור את האדם בפנימיותו, בכל כוחותיו.

עד כאן תוכן דברי הרב.

*

יסוד נוסף בדרכי החסידות הוא ההתקשרות לנשיא הדור, לרבי. וגם לזה רמז במצוות תפילין, תפילין מלשון חיבור, "נפתולי אלקים נפתלתי". מצוות התפילין היא "וקשרתם", להתקשר.

עלינו ללמוד ממצות תפילין כי ההתקשרות לרבי אינה יכולה להיות התקשרות של "סוכה", זו לא התקשרות של פעם בשנה, אי אפשר להיות מקושר לרבי רק כשאני מתעורר לזה ביום מסויים, היא גם לא יכולה להיות התקשרות של "ציצית" – שהדבר תלוי ברצוני, באם אני רוצה אני מתעטף במצווה זו, וברצוני אני פושט אותה ולובש בגד שאינו בר-חיוב.

ההתקשרות לנשיא הדור, ה"וקשרתם", היא חובת-גברא, זו חובה המוטלת על כל אחד ואחת, היא צריכה לחדור את פנימיות של האדם, ולא באופן "מקיף", קרוב או רחוק. והחובה הזו היא יום-יומית, ולא "אחת בשנה" בימי התעוררות או ביומי דפגרא.

ההתקשרות לרבי היא התקשרות של "תפילין", יש לשעבד לרבי את הלב והמח, את המדות והשכל, כל אחד, כל היום, כל השנה.

(נכתב לרגל חגיגת בר-המצווה של בני, הת' משה שמחה שיחי', י"ז אלול).

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

רפלקסולוג (70)
נועה (40)